Search
  • Shai E

נעים להכיר

Updated: Oct 27

אני נרגש להעניק לכם הצצה אל תהליך היצירה האישי שלי ומקור ההשראה הראשוני שלי כמעצב. ואין דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר לפתוח בפניכם את הדלת אל המקום הכי פרטי, הבית שלי.



הדירה הראשונה שלי בתל אביב היתה זאת ששכרתי בזמן המעבר לרגל תחילת לימודי אמנות.

אם אתם שואלים לטעמי האישי, אספר לכם שאני מחובבי "המתפרק והישן", אבל לא מוכן להתפשר על גודל.

אין ספק שנקי ופונקציונלי שבדרך כלל משדרים "חדש", מפעילים אותי קצת פחות.

מרצפות מצוירות ותקרות גבוהות היו הכוח הגדול והקסום ביותר של אותה דירה נוסטלגית.

באותה הדירה היה גם חלון מרכזי, שממנו נשקף בניין שעבר הריסה ובנייה מחדש, לצד שורת בניינים נוספים שגם להם דגדג הרצון בתמ"א מרעננת. אותה תמ"א שהפכה להיות אווירה כללית בתל אביב של העשור הנוכחי.

דירות הענק התל - אביביות הטיפוסיות חולקו, פוצלו והונמכו לדירות יחיד קטנות וצפופות.

בלית ברירה השלמתי עם השינוי והדירה הבאה שלי היתה כל מה שטעון שיפור בעיניי בחלל מגורים.

בפועל הייתי אומר על הדירה הזאת שהיא שייכת לגל החדש של הבנייה הישראלית – זעירה, פונקציונלית ומבריקה. שילוב זהיר ומוקפד של דירת קבלן שפוגשת צימר גלילי, כל אלה עטופים בקסם הייחודי של גלריות פלורנטיניות בליבה המפויח של דרום תל אביב.


למה אני קורא ׳דירת קבלן׳ אתם שואלים?

אחת שהכניסה אליה היא דרך דלת מתכת אפורה אימתנית, כזאת שהמטבח בה הוא לבן ושגרתי למדי, לבושה אריחי בז' גדולים ומסגרות אלומיניום חסרות אופי עוטפים את החלונות.


אז איך בכל זאת צימר?

בזכות עליית גג מעוררת סקרנות, מדרגות עץ מלא לטפס בהן אל חדר שינה, הממוקם במפלס עליון אינטימי ומלא אווירה, מרפסת שדואגת להפגיש אותך עם כוכבים אמיתיים, אפילו בתאורה הבוהקת של העיר הסואנת ולקינוח חלון סקיילייט. כדי שהכוכבים והירח יישארו קרוב גם כשנמצאים בפנים.

ההתחלה היתה די בנאלית, שילוב של רהיטים מירושות שונות ופריטי איקאה אקראיים שאין מהם מנוס.ההשראה הגיעה מתוך האמונה הפרטית שלי - שטיח, עציצים, תמונות על קיר ומנורת שולחן, יש להם את הכוח להפוך כל דירה לבית. להוסיף לכל אלה את העובדה שאני ממש אוהב להתפרע, הרשיתי לעצמי ללכת על כמה טוויסטים שממש הכניסו אופי לצימר החדש שלי. למעשה, זה היה החלל הראשון בחיי שזכה למתיחת פנים יסודית, פשוט כי הרשיתי לעצמי ללכת עד הסוף.


אותה "מתיחת פנים" קרתה בשלוש חזיתות : צבע, ארגון החלל, וצמחיית בית , או כמו שאני אוהב לקרוא לזה "הקסם הירוק“.



צבע


בתחילת הדרך, בסלון עמד קיר מרכזי וגדול ושתי כורסאות פיפטיז כתומות שירשתי מסבתא שלי.

את הקיר בחרתי לצבוע בגוון מלכותי ועמוק של כחול.

הכורסאות המתפרקות רופדו וחודשו בפטרנים נועזים - הראשונה הפכה למופע פסיכדלי של זיגזגים כתומים והשנייה למפה סינופטית בגווני כחול.

בין הקיר הבולט לכורסאות המחודשות העמדתי ספה כתומה וגדולה שעמדה עכשיו בין הקיר הכחול לכורסאות המחודשות. וכך יצרתי חלל צבעוני ונועז מלא באופי ובאותה נשימה מלא בניגודים.

ופה בדיוק הגיע הזמן לעוד טוויסט פרוע ובלתי צפוי שימקסם את הפוטנציאל של הצבע.

לצורך כך עשיתי את מה שהיה בדיעבד ההשקעה הגדולה ביותר בהלבשת הדירה שלי.

אספתי ורכשתי עשרה הדפסים שונים, אותם מסגרתי בהתאמה אישית במסגרות צבעוניות של אדום, זהב, ירוק ושחור. (את עבודת המסגור עצמה הפקדתי בידיו של קותי – אמן מסגרות חייכן ומוכשר מ׳גלריה מיצג׳).

את התמונות תליתי לגובהו של הקיר הכחול.

הניגוד בין צבעי המסגרות והצבע העמוק של הכחול, הפכו את הקיר המרכזי לקיר כוח נוכח ומלא אופי. בין הכחול החזק של הקיר, לצבעי המסגרות, התקבל פסיפס מגוון ונעים שמזכיר את חווית הביקור הראשון בחנות ממתקים.

כך בעצם ניצחתי את זעירותה של הדירה, על ידי משיכת המבט לגובה המרשים שעמד לרשותי בחלל הקטן יחסית. כשהעין יכולה לנדוד ויש לה מקום לנוח, הנפש מרגישה הרבה יותר נעים. כמובן שגם קירות אחרים בדירה קושטו בתמונות, והחלק היפה בכל זה הוא שפרטי העיצוב הכי דומיננטיים בבית (וכמובן גם הריהוט), הם ניידים ויכולים להמשיך איתי לדירה הבאה.

וזה בדיוק הכוח של הלבשה.




ארגון החלל


אגיד לזכות מי שבנה את הדירה שלי שהחלל בה, הגלוי וגם הסמוי, נוצלו באופן נבון ומקסימלי.

ובכל זאת היה קשה להתחמק מהמכשול שמאפיין תמיד חללים קטנים – מצוקת אחסון.

אחת הדאגות היתה למצוא את עצמי חי בתוך ערימת מעילים, נעליים ושאר חפצים חסרי בית. בפינת הכניסה לבית, עמד קיר ניטרלי בינוני שהתחנן לטיפול יצירתי. הבנתי שאולי אותו קיר חסר אופי, יהיה פתרון האחסון היצירתי הטוב ביותר.

אחרי תהליך מחשבה ארוך, יצרתי שרטוט של רהיט עץ המיועד להיבנות בפינת הכניסה.

השרטוט עבר לידיה של אומנית מוכשרת – בוני גלה והפך לרהיט custom יפהפה מעץ, שתאם בדיוק למדרגות.

אותו רהיט היה בעצם נישת אחסון לכל אותם החפצים שמהפיזור שלהם חששתי בתחילה והפך את איזור הכניסה מניטרלי וחסר אופי, לפינה פונקציונלית מסוגננת ומלאת אישיות.

עבודת העץ והמדרגות השלימו זה את זה ועכשיו חווית הצימר מהפלס העליון, בלטה גם במפלס התחתון של הדירה.

בשלב זה נותרו חלקים רבים בדירה שהיו מאופיינים במראה קבלני וסינטטי. מראה שהיה חשוב לי לטשטש. לצורך כך נמנעתי מרכישת רהיטים חדשים שבדרך כלל רק מחזקים את אותה תחושה גנרית.

במקומם בחרתי, אחרי חיפוש מעמיק וסבלני - שולחן עץ משוק הפשפשים, אהיל מתכת רקוע מביקור בסיני, שטיח ומנורת שולחן שהם מפעם כמובן. הכל במטרה להביא חמימות ואופי ייחודי לחלל.



ה׳קסם הירוק׳


גולת הכותרת שעוטפת את כל חזון התכנון וההלבשה המחודשת של הבית שלי, כמו גם מקור הגאווה הגדול ביותר שלי הם הצמחים שהכנסתי הביתה. בשלב מסוים הפסקתי לספור אותם..

צמחים נשרכים מהתקרה לאורכה ולרוחבה של הדירה, מקבצי עציצים לצד המיטה ובאדני החלונות וכמובן במקום מרפסת שוממה, גן אורבני מפואר שמשכיח את אימת הבטון.

למעט העובדה שעציצים הם דבר שחי וגדל תחת ידינו והופך אותנו עדים לפלא שבצמיחה וההתפתחות שלהם, בעיני הם מעין פסלים חיים המצליחים לעצב את החלל בדרך ייחודית ומעוררת התפעלות. צורות מגוונות, האופן שבו הם נפרשים לחלל, היכולת הטבעית לפרוץ לצדדים ולגובה – כל אלה מעגלים פינות, מעניקים מסגרת פיסולית ומרככים את כל הזוויות הישרות שהבתים שלנו בדרך כלל עשויים מהם.


הבחירה להתחיל את דרכי כמלביש בתים דווקא במקום הפרטי ביותר עבורי, היא לא בחירה אקראית בכלל. רציתי להכיר מקרוב את תחושת הסיפוק שהלבשת בית מביאה איתה. ועכשיו אני מכיר. אין דבר יותר משמח מחלל מגורים שנעים ויפה לשהות בו. נכון, זה מצריך תעוזה ויציאה מאזור הנוחות לפעמים. אבל ההתחדשות שהתהליך מביא איתו, כמו גם התוצר הסופי, שווים הכל. מניסיון.




2020  ◇  שי אליעזר צבי