מה הסיבה לפופולריות של Sex Education בנטפליקס?
לי התשובה ברורה. למעט הנושא הרותח, האופן הקומי והנועז שהסדרה מטפלת בו וחרף הקסם שלעולם אינו מכזיב של מבוכות גיל ההתבגרות והסיטואציות הקומיות הבאות איתו, ׳חינוך מיני׳ נותנת מפגן ראווה ויזואלי מושקע וחסר תקדים. וזה כשלעצמו, די מגרה. לא מדובר רק באסתטיקה; אם יש בשורה שעולה מהסדרה היא שמיניות היא נושא מורכב, רבגוני, עתיר פרטים וגדוש הפתעות. המסר שמיניות, במהותה היא לא שגרתית, לא צפויה ולא אחידה. אין לדעת מאילו עומקים היא נובעת ולא ניתן לחזות כמה מתפרצת או עדינה היא תהיה , ובטח שלא לאן היא תוביל את גיבוריה. מעולם לא נראו כל כך הרבה צבעים, מרקמים, שילובים וסגנונות במקום אחד: פסים, נקודות, משובץ, פרחוני, טכניקולור, ניאון, רטרו, סבנטיז, פיפטיז, ניינטיז. והכל במסווה הנורמטיבי והכאילו שגרתי של עלילות התיכוניסטים אי שם בדרום בריטניה של ימינו.
בעודי עוקב אחרי ייסורי הביישנות של נער חרדתי ואימו והאקסצנטרית והמרהיבה , אני מוצא את עצמי זורק מבטים נדהמים בסלון ביתם המעוצב בנונשלנט בוהמייני. אני מזהה את הקו העיצובי של ויליאם מוריס בטפטים, ואני שומע את עצמי אומר: ׳טוב איפה נראה כאלה, אם לא באנגליה..׳. אבל אם ב- ׳מלכה גמביט׳ הטפטים המוגזמים היו בהלימה תקופתית, אז כאן: כאן קורה משהו אקסטרה. אנחנו מתוודעים לצמד חברים חוצים את היער על אופניהם בדרכם לבית הספר, ושם נגלים בפנינו יתר גיבורי הסדרה לבושים כולם כאילו לוהקו למחזמר והם תיכף פוצחים בריקוד. לכל דמות בסדרה יש נראות ויזואלית ייחודית ובולטת, רק שלה. אריק הוא התפרצות צבעים משגעת, אוטיס תמיד לבוש רע, מייב קשוחה אבל לבושה באופן מאד מרוסן, חבורת האנטאצ׳בלס מפגיזים בלוּּּקים מהמגזין. לילי חובבת החייזרים נראית כאילו היא חזרה מרייב עם הספייס גירלז, ויש את הזוג החמוד והמוזר הזה: המורה לספרות שלבושה כמו מתנה לכריסמס והמורה למוזיקה שלובש חולצות גרוזיניות.
הביטו שוב באחד הפרקים ותבחינו גם אתם, שנראה כי ההפקה רכשה ארבע מכולות של בגדי יד שניה וביססה עליה את המלתחה של כל השחקנים וכל האקסטרות. לכל שחקן הותאם לוּּּק, המורכב מג׳קטים מהאייטיז, חולצות מהסבנטיז, ומחווה שלא נס ליחה לצבעוניות של בנטון, אבל בואו, אף אחד לא לובש כאן H&M. ואף תלמיד תיכון ב-2020 לא מתלבש ככה. למעשה' זו אחת מהסדרות האלה שבהן אם לא רואים את הניידים ואת הודעות ה-sms שמשתלבות בסצינות, אין דרך לדעת באיזה עשור נמצאים. מזל שגם הקורונה משולבת בסדרה ואנחנו רואים את כולם במסיכות. קצת סולידריות מה יש, ועל הדרך איזה עוגן תקופתי.
אז למה בעצם? מה המסר מאחורי הסטיילינג?
באופן הכי הולם , המימד העיצובי בסדרה משדר מסר של ריבוי וגודש. הכל מפתה הכל צבעוני והכל עומד להתפקע מרוב עסיס. כמו חנות ממתקים ענקית. ׳חינוך מיני׳ מלאה בדיאלוגים שנונים ושערורייתיים, אבל אפילו אם שמים את הסדרה על mute, (טריק שכל סטודנט לקולנוע יגיד לכם שמיד ממקד את הפוקוס על הסינמטוגרפיה והעריכה) אני נהנה מכל שניה ממנה. לא תמצאו סצינה שבה אין ׳שיחה׳ מגרה ומספקת בין צבעי השחקנים התלבושות, המלתחה, הסט והפרופס. הייתי יכול העביר קורס שלם על צבעים משלימים, וכיצד בונים עיצוב צבעוני, מהמשטח הכי גדול ועד לפרטים המשלימים הכי קטנים. אבל אפשר גם לתת ל-׳חינוך מיני׳ לעשות את זה. לפעמים זה רועש ומוגזם, לפעמים זה אנין ושקט, אבל אין פריים שלא מכיל עונג, מפתיע ,מתוחכם ומחרמן.
׳חינוך מיני׳ פורשת בפנינו ריבוי ושונות כלכליים חברתיים ומעמדיים, וכל מעצבת סט מנסה לספר סיפור על דמות.הבתים של גיבורי הסדרה שונים מאד זה מזה ומספקים מידע ורקע מפורטים: מייב גרה באתר קראוונים, והמטבח שלה ורדרד וביתי, אוטיס גר במין ארמון ציידים, וישן בעלית גג ישנה ומחופת עץ.
אריק חי לצד שש אחיותיו בדירה עירונית קטנה וצפופה שכולה טקסטורות סבנטיז פרחוניים בצהוב וליים, אבל החדר שלו הוא הכי עכשווי, עם טפט פסים באפור ופוסטרים בצבעי ניאון. איימי גרה באחוזה ענקית וניאו-קלאסיציסטית שמריחה משמרנות ואצולת עבר, וג׳קסון גר בוילה נורדית מתוקתקת עם אימהותיו ההו כה מעודכנות. הבה לא נשכח גם את משפחת גרוף שהבית שלה צועק שמרנות ויושן השמימה.
מה שכן, שמתם לב שלא משנה מי חי איפה, כל חדר של כל דמות מעוצב באופן מירבי? יכול להיות שפספסתי וטרנד הטפטים של אמצע המאה שעברה עדיין רץ? ניכר כי מעצבות ההפקה סמנת׳ה הארלי ומימי כץ חוגגות כאן כאן מקסימליזם עיצובי ונהנות מכל רגע.
תראו שניה כמה שזה לא שגרתי.
טקסטורה, צבע ודקור משפריצים מכל עבר.
אני נשען אחורה ומתמוגג. טקסטורה, צבע ודקור משפריצים מכל עבר ואני מרגיש כמו בסיור בתים מיוחדים או בשיטוט בפינטרסט. אז אולי הכל נראה יותר טוב בטלוויזיה, אבל כשאני מקדיש רגע לנתח את כמות העבודה שהושקעה בכל סט, במהירות מצטברים לי אתרים שלמים שנבנו, נצבעו והותאמו ליצירת החוויה הויזואלית המספקת הזו, שנותנת גב חזק לסדרה. כיתות לימוד, מסדרונות בית ספר, מלתחות הבריכה, מרפאת ההפלות או חנות שמלות הנשף. הסיכוי שכל חלל יהיה סתם כך מעוצב לעילא, הוא ממש אפסי. כאילו: מרפאת הפלות מעוצבת? באמת? המכולת השכונתית? אלה בדיוק המקומות שבהם מישהו כבר היה בוחר צבע אחיד ולא זורק מחשבה שניה על הנראות. אבל המסר הוא שמה שתראו, הוא לא מה שחשבתם. בסדרה הזו תגיעו לבית של אלמן שוודי והבת השחורה הקווירית שלו: שניהם שרברבים, ותיאלצו להסתכל על איך שהם חיים ולהודות שזה פשוט אחר ממש ממה שדמיינתם. בקטע סקסי.
וגם אם חושבים על מורדייל, איפה זה באמת? הסדרה צולמה ב-בעמק ה-ווֵיי בווילס, בדרום בריטניה, לא בדיוק מרכז הממלכה המאוחדת. ידוע שככל שמרחיקים מהעיר הגדולה לאזורי הכפר כך מוצאים יותר אחידות סגנונית, ויותר הומוגניות. שלא לומר- נורמטיביות ואחידות. נמצא באזורים האלה את המיינסטרים הלאומי שפשט על האזור דרך המדיה , רשתות האופנה וחנויות הריהוט, אבל אז, שוב: סביר לפגוש הרבה מאותו הדבר. לחליפין קל להגיע בפריפריה למקומות בהם הזמן עצר מלכת, והעיצוב תקוע על איזה עשור שחלף מזמן. מה שקרה ב ׳חינוך מיני׳ הוא שהם גם עשו עבודת איתור מדהימה, גם הלבשה מהממת לחללים ריאליסטים , וגם בניית סטים יש מאין ממש (כמו עם בית הספר). מרגיש כאילו צבא של מעצבים על אקסטזי פשט על העיירה עם דליי צבע וכריות נוי.
רגע מעניין בעונה השלישית הוא כשמנהלת חדשה נכנסת לבית ספר ובסדרה הולכת ומקצינה של רפורמות, היא צובעת מחדש את הלוקרים באפור, אוסרת על צבעי שיער ותכשיטים, ומכריחה את כולם לעבור לתלבושת אפורה ואחידה. באותה נשימה היא גם משנה את הטקסטים הקינקיים של מקהלת בית הספר למזמורים בלטינית, מבטלת את ה׳קליניקה׳ של מייב ואוטיס, ממגדרת ומביישת את המתמרדים. המנהלת חונקת את המיניות המתפרצת של התלמידים, כפי שהיא התבטאה במחזמר השערורייתי והסקסי שהעלו תלמידי בית הספר ומנמקת את פעולותיה כאקט של הצלת בית הספר מסגירה, וכמגמה של ׳הכנה לחיים האמיתיים׳ שלהם כבוגרים בחברה בה הם מתבקשים להיות כנועים, שקטים ורציניים יותר. כל הההדחקה הזו לא באה טוב לתלמידי מורדייל, ובאקט מאורגן מאוחד וסולידרי הם משחררים את עצמם מהדיכוי והחדגוניות בסצינה אקסטטית וצבעונית לצלילי השיר של פיצ׳ז: ׳Fuck the pain away׳. קריאה ששווה להתעכב עליה.
בסקס כמו בעיצוב, מעניין להתבונן בכוח שיש לחוויה החושית על יתר האספקטים בחיים. לזמן לחיים גירויים וסנסציות זו פעולה שמצריכה סקרנות, התבוננות, למידה וגם לא מעט תעוזה. מה שטוב לכולם לא בהכרח מתאים גם לכם וזה הזמן לצאת למחקר שדה. כשאתם מוצאים את הנקודה האישית והספיציפית שמענגת אתכם:אתם כבר רואים כוכבים! וכשאתם חיים עם עונג זה מקרין עליכם ועל הסובבים אתכם. ואם נתקעתם או שאתם מבולבלים, לכו לקבל רעיונות מאיש מקצוע. הוא כבר יפתח לכם את הצ׳אקרה :) .